לפני שבועיים עשתה הקהילה הבינלאומית מעשה מדהים.
תוך כניעה לתכתיבו של ג’ורג’ בוש, קיבל ה ” קוורטט ” את ” תוכנית ההתנתקות המתוקנת ” של אריאלשרון. כלומר: ארגון האומות המאוחדות, האיחוד האירופי, הפדרציה הרוסית וארצות-הברית אישרו אתהמסמך הזה. מסופקני אם מישהו מהדיפלומטים הנכבדים אכן קרא את המסמך במו עיניו.
בסעיף הראשון של ה ” תכנית ” מופיעות המלים הבאות: ” מדינת ישראל הגיעה למסקנה כי אין כיום שותףפלסטיני, מולו ניתן להתקדם בתהליך שלום דו-צדדי. “
כלומר, במחי-יד אישרה הקהילה הבינלאומית כי לעם הפלסטיני אין זכות להשתתף בקביעת גורלו. הכלייקבע על-ידי ממשלת ישראל לבדה, באישור ארצות-הברית, אשר עמדתה מתקבלת אוטומטית על-ידי שארשותפות ה ” קוורטט ” .
האיחוד האירופי על 25 חברותיו, רוסיה הענקית והארגון המייצג את העולם כולו קיבלו בהכנעה אתהתכתיב של בוש, הדיקטטור של העולם, שהוא עצמו שבוי בידי שרון. שרון קבע מזמן שהנשיא הנבחר של העםהפלסטיני הוא ” לא רלוונטי ” , וכמוהו המנהיגות הפלסטינית כולה.
העם הפלסטיני נמחק ממפת מקבלי-ההחלטות, ויחד עמו נמחקו למעשה כל ההסכמים שנחתמו עם הנהגתו עדכה, מאוסלו ועד מפת-הדרכים.
זהו צעד מדהים, מרחיק-לכת מאין כמוהו, והוא עבר בשקט גמור. מלבד שרון ואנשיו, איש לא שם לבלמשמעות הדברים. המגף הגדול של הקהילה הבינלאומית דרך על העם הפלסטיני מבלי להרגיש בכך, כאילו היהנמלה.
זהו סופו של תהליך, שהחל עם שובו של ראש-הממשלה דאז, אהוד ברק, מוועידת קמפ-דייוויד בקיץ2000. אחרי כישלון הוועידה טבע את המנטרה, שהפכה מאז אבן-פינה למדיניות כל ממשלות ישראל: ” הפכתיכל אבן בדרך לשלום / הצעתי לפלסטינים הצעות נדיבות יותר מכל קודמיי / הפלסטינים דחו את כל ההצעות /ערפאת רוצה לזרוק אותנו לים / אין לנו פרטנר לשלום. “
המנטרה הזאת מבוססת על מסכת שקרים, שהופרכו מזמן. עדי-ראייה אמריקאיים כמו רוברט מאלי,יועצו של הנשיא ביל קלינטון, יחד עם חלק מהמשתתפים הישראליים וחוקרים בינלאומיים פירסמו דו ” חותמפורטים המוכיחים שברק עצמו אשם בכישלון לפחות כמו ערפאת – ולמעשה הרבה יותר ממנו.
והנה, דווקא כאשר העולם קובע בהיסח-הדעת שהעם הפלסטיני אינו פרטנר לשלום, קרו דווקא בישראלכמה דברים ההופכים את הקערה על פיה.
הכוהן הגדול של תורת ” אין לנו פרטנר ” הוא האלוף (מיל’) עמוס גלעד, מי שהיה בתקופה הקובעת ראשהמחקר והאיש מס’ 2 באמ ” ן. (כיום הוא מכהן כיועץ המדיני-בטחוני הבכיר של שר-הביטחון.) מכיוון שאמ” ן הוא הרשות המוסמכת היחידה לקביעת ההערכה המדינית-ביטחונית של המדינה, יש לו השפעה מכרעת עלעיצוב המדיניות הלאומית.
איש אמ ” ן מדווח במישרין לראש-הממשלה ומשתתף בישיבות הממשלה. שום שר לא יעז לערער עלהערכותיו, שהם האורים ותומים של המדינה כולה. ראש-המחקר של אמ ” ן אמור להביע את חוות-דעתההמקצועית של קהילת-המודיעין, המסכמת את על החומר המודיעיני העצום הנאסף על-ידה. למרבית השריםאסור לקרוא את חוות-הדעת הכתובה, וגם לשרים האחרים מותר לקרוא בה רק ברפרוף. לכן יש חשיבות אדירהלסיכום בעל-פה שמוסר ראש-המחקר לראש-הממשלה ולממשלה.
עמוס גלעד עוד הגדיל לעשות: הוא הופיע כמעט מדי יום בכלי-התקשורת כדי לחוות את דעתו על כל אירועמדיני ובטחוני. הוא לא היה רק ” המעריך הלאומי ” , אלא גם ” המסביר הלאומי ” , כפי שנקרא בתקשורת.
מיהו האיש הזה, שהשפיע יותר מכל אדם אחר על דרכה של המדינה במשך שנים גורליות, ושהקונספציה שלוממשיכה לכוון את המדינה עד היום? זה אותו עמוס גלעד שלפני כמה ימים הגיש תביעה להעניק לו הטבות שלנכה-צה ” ל. הוא לא נפצע בקרב, חלילה, אלא שתפקידו הקשה גרם לו, לדבריו, נזק נפשי בלתי-הפיך.
יש בתביעה זו מידה גדושה של חוצפה, אם לא גרוע מזה. אך היא מעלה גם את השאלה: אותה נכות נפשית, מתיהיא התחילה? מתי התגלו הסימפטומים הראשונים שלה? האם בתקופה שבה הכריז מעל כל במה רמה ותחת כל עץרענן שערפאת רוצה לזרוק אותנו לים? ושמא ההכרזה הזאת עצמה כבר הייתה סימפטום של בעייתו הנפשית?ואיך העז להמשיך בתפקידו עד היום?
בשבועיים האחרונים סוער בישראל ויכוח, שצריך היה להרעיד את אמות הספים.
ראש-אמ ” ן לשעבר, האלוף (מיל’) עמוס מלכא, מי שהיה מפקדו הישיר של גלעד, שבר שנים של שתיקה ויצאבהאשמה רועמת: שעמוס גלעד הגיע ל ” קונספציה ” שלו בלי שום תימוכין מודיעיניים. להפך, הכמויותהאדירות של החומר שנאסף על-ידי אגף-המודיעין הוכיחו דווקא את ההפך. משמע: גלעד בדה אתהערכת-המודיעין שלו מלבו, על סמך השקפתו הפוליטית ו/או כדי למצוא חן בעיני הבוסים הפוליטיים, ברקושרון.
האשמה חמורה זו עוררה סערה בחוגי המקצוע. אנשי-מודיעין בעלי יושרה בלתי-מפוקפקת יצאומאלמוניותם ותמכו בגלוי בגרסת מלכא. בראשם עומד מי שהיה בתקופה הקובעת אחראי למחלקה הפלסטינית שלאמ ” ן, אל ” מ אפריים לביא, האיש המוסמך לסכם את החומר המודיעיני על המתרחש בהנהגה הפלסטינית.בוויכוח המקצועי בין עמוס לעמוס, עמוס מלכא הוא היוצא עכשיו מנצח.
פירוש הדבר, בשפה פשוטה: אין שום תימוכין מודיעיניים לטענה שערפאת פועל לחיסולמדינת-ישראל, שערפאת הפסיק את תהליך-השלום כדי לעלות על דרך הטרור, שערפאת אינו מוכן לפשרההגיונית. כל הטענות האלה, מפי פוליטיקאים וגנרלים למיניהם, הסתמכו על ” הערכה ” של איש אחד שהופיעבשם אמ ” ן בעודו מסתיר את ההערכות המקצועיות האמיתיות של מומחי אמ ” ן ושב ” כ.
בלהט הוויכוח נכנס למערכה גם המזרחן מתי שטיינברג, שהיה יועץ מיוחד לראש השב ” כ לענייניהפלסטינים. שטיינברג לא הסתפק בקביעה שה ” קונספציה ” של גלעד הייתה כוזבת לחלוטין, ושסתרה לגמריאת החומר המודיעיני שאספו אנשיו. הוא הצביע על עובדה חמורה עוד יותר: שהקונספציה ” הגשימה את עצמה “.
מכיוון שישראל חזקה לאין שיעור מהפלסטינים, הרי שמעשיה קובעים את המציאות. המעשים שהודרכועל-ידי ה ” קונספציה ” של גלעד גרמו לתוצאות שהתאימו לה. כשם שה ” קונספציה ” המוטעית של ראש אמ ” ן אליזעירא גרמה לאסון יום-כיפור, כך ה ” קונספציה ” הכוזבת של עמוס גלעד גרמה – ועדיין גורמת – לאסונותהאינתיפאדה הנוכחית. על פי המפקד הישיר שלו (מלכא) והפקוד הישיר שלו (לביא), גלעד הציג בפני הדרגהמדיני תמונה שקרית של ממצאי קהילת-המודיעין. כלומר: הוא הציג את הערכתו האישית, שלא היו לה שוםתימוכין, כאילו הייתה ההערכה המוסמכת של מומחי אמ ” ן.
גלעד גרם לנזק בלתי-הפיך. המנטרה שלו התקבלה על-ידי כמעט כל הציבור הישראלי וחלק גדול שלדעת-הקהל הבינלאומית. הפרכתה בחוגים מקצועיים לא תשנה עובדה זו. החלטת ה ” קוורטט ” מראה עד כמההשתרש השקר הזה בתודעת העולם.
אגב: הגילויים האלה קובעים שהערכת הדרגים המקצועיים העליונים של אמ ” ן והשב ” כ היו זהים לגמריעם ההערכות שפירסם ” גוש שלום ” בזמן אמת, ושנתקלו אז באי-אמון מוחלט של התקשורת והציבור, ובכללוחלק גדול של ” מחנה-השלום ” . דהיינו: שההנהגה הפלסטינית בראשות ערפאת לא זנחה מעולם את נכונותהלהגיע לשלום עם ישראל על בסיס של הקמת מדינה פלסטינית ב97%- של הגדה המערבית ורצועת-עזה (שהם,כידוע, 22% של פלסטין ההיסטורית), קבלת פיצוי טריטוריאלי על 3% הנותרים, וריבונית פלסטינית עלמזרח ירושלים והר-הבית. בעיית הפליטים תיפתר בהסכם עם ישראל (כלומר: לישראל תהיה זכות-וטו על כלפתרון).
גם לדעתם המוסמכת של מומחי אמ ” ן והשב ” כ, ערפאת לא זז מעמדה זו. על בסיס זה אפשר להגיעלהסכם-שלום גם עכשיו, כפי שאישר ערפאת עצמו בראיון שהעניק השבוע לעורך החדש של ” הארץ ” .
אריאל שרון מתכחש לכך, כמובן, מפני שאינו מוכן לשלום בתנאים אלה. הוא רוצה לספח לפחות 55% שלהגדה המערבית, מתוך תקווה שחיי הפלסטינים בשאר ה45%- יהיו בלתי-אפשריים, והם יסתלקו מהארץ.שמעון פרס מוכן לעזור לו בהגשמת התוכנית הזאת.
לשם מימוש תוכניתו, זקוק שרון למנטרה של ” אין לנו פרטנר ” . עמוס גלעד סיפק את הסחורה. עכשיוקיבל ה ” קוורטט ” את המנטרה הזאת, ובכך המיט חרפה על עצמו והנחית מכה על סיכויי השלום.