למחרת מלחמת ששת-הימים בא אלי למערכת עמוס קינן, מזועזע עד היסוד. כחייל היה עד-ראייה לגירוש התושבים מכפרי לטרון. גברים, נשים, זקנים וילדים נשלחו בחום הלוהט של חודש יוני במסע רגלי לעבר רמאללה. זה הזכיר לו את מראות השואה. ביקשתי ממנו לשבת ולחבר מייד דו”ח על מה שראה. מיהרתי לכנסת (הייתי אז ח”כ) ומסרתי את הדו”ח … Read more
לדב ירמיה, שלום!קיבלתי את המכתב המזעזע ששלחת לחוג מצומצם של ידידים. אתה מתאר את המציאות הישראלית בצבעים קודרים, אך נכונים, ומסיים בזריקת גט-כריתות למדינה. “על כן אני… צבר בן 95, שחרש באדמת הארץ הזאת תלם, ונטע בה עץ, שבנה בה בית והוליד בה בנים ושילשים וריבעים ואף שפך עליה מדמו בקרב על הקמת המדינה, “מצהיר … Read more
למען הגילוי הנאות: אהבתי מאוד את מלון “שפרד”. בשנים הראשונות אחרי מלחמת ששת-הימים התארחתי שם הרבה פעמים. עבודתי בכנסת חייבה אותי לשהות לפחות שני לילות בשבוע בירושלים, ואחרי המלחמה עברתי מבתי-המלון במערב העיר למלונות שבמזרח. מכולם העדפתי את “שפרד”. הרגשתי בו בבית. הקסם המיוחד של המקום לא היה טמון רק במיקומו, בלב העיר הערבית שעוררה … Read more
כמו רוח אביו של האמלט, הרוח הרעה של מלחמת-עזה מסרבת לתת לנו מנוח. השבוע היא חזרה להטריד את ראשי המדינה וצה”ל. “שוברים שתיקה”, ארגון של חיילים משוחררים המצטיין באומץ-לבו, פירסם דו”ח, ובו העדויות של 30 חיילים קרביים שהשתתפו במלחמה. עדויות קשות, על מעשים המהווים על פניהם פשעי-מלחמה. אלופי צה”ל נכנסו אוטומטית למודוס של הכחשה. מדוע … Read more
כל ילד גרמני מכיר את הסיפור על הסרן מקופניק. זה אירע ב-1906, כאשר “הרייך השני” היה בשיאו, ובראשו עמד הקיסר שלבש מדי-צבא מפוארים. סנדלר בשם וילהלם פויגט שוחרר מן הכלא, שם היה כלוא בעוון זיוף. בגרמניה של אז, אי-אפשר היה לקבל עבודה בלי דרכון, אך פושע משוחרר לא קיבל דרכון. הסנדלר הלך לחנות לתחפושות, לבש … Read more
לא בכל יום, ולא בכל עשור, נוזף בית-המשפט העליון בפרקליט הצבאי הראשי. בפעם האחרונה זה קרה לפני 20 שנה, כאשר הפרקליט דאז סירב להגיש כתב-אישום מתאים נגד קצין שהורה לחייליו לשבור את הידיים והרגליים לאסיר פלסטיני כפות. הקצין טען שכך הבין את קריאתו של שר-הביטחון, יצחק רבין, “לשבור להם את העצמות”. והנה השבוע זה קרה … Read more
מאות אלפי אזרחים יוצאים לרחוב כדי למחות על מעשי ממשלתם! איזה מחזה נהדר! גדעון לוי כתב שהוא מקנא בהם, באיראנים. ואכן, מי שמנסה בימים אלה להוציא המונים לרחוב בישראל יכול למות מקנאה. קשה מאוד להוציא מאות אנשים לרחוב כדי למחות על מעשי נבלה של הממשלה או על מדיניותה – ולא מפני שכל הציבור תומך בממשלה. … Read more
“נו, אתה בטח חוגג,” אמר לי המראיין של תחנת-רדיו פופולארית אחרי נאומו של נתניהו. “הוא הרי מקבל את התכנית שלך שהגית לפני 42 שנה!” (למעשה זה היה לפני 60 שנה, אבל מי סופר). גדעון לוי כתב בעמוד הראשון של “הארץ” כי “הקריאה האמיצה של אורי אבנרי וחבריו מלפני ארבעה עשורים מהדהדת עכשיו, חלושה אמנם, מקיר … Read more
הבעיה הגדולה של נתניהו היא להעמיד פנים שהישן הוא חדש. שהקלישאות העייפות של אתמול יישמעו כמו בשורות חדשות למחר. איך עושים את זה בלי קריצות? את דוב וייסגלס זוכרים? זה שאמר שהשלום יקום כאשר הפלסטינים יהפכו לפינלנדים? זה שאמר שצריך לשים את השלום בפורמלין? אך בעיקר הוא זכור לא בגלל פיו, שהפיק מרגליות אלה, אלא … Read more
בשעה שאובמה מבשר את המאה ה-21, ממשלת ישראל חוזרת למאה ה-19. אדם אחד דיבר אל העולם, והעולם הקשיב. הוא עלה על הבמה בקהיר, איש אחד לבדו, בלי מארחים ובלי מלווים, ונשא דרשה לקהל של מיליארדים. מצרים ואמריקאים, ישראלים ופלסטינים, יהודים וערבים, סונים ושיעים, קופטים ומרונים – כולם הקשיבו בדריכות. הוא פרש לפניהם מפה של עולם … Read more